תופעת הביוש ברשת / מאי 2015

מטרת מעשה הביוש היא לעורר רגש עוצמתי ושלילי כתוצאה מהמודעות להתנהגות שנצפתה כלא מקובלת. אולם מי קובע מה מקובל ומה לא? כיצד ניתן להבטיח שבדרך להוקעת ההתנהגות הבעייתית אין המון סואן שיתנהג באותה הצורה ואולי אף גרוע מכך?

לאחרונה מעשה ביוש קבל "נסיבות מקלות" כאשר הוא נעשה אל מול התנהגויות לא הולמות ודמותו של "הישראלי המכוער". אך יש להבין שביוש בבסיסו הינו התנהגות בריונית המשתמשת בכוח העצום של הרשת במטרה לגייס הד מהיר ומידי לצורך הפקת משפט מהיר. במסגרת הביוש ברשת אין יכולת שליטה בגבולות התפשטות הידיעה, אין כל רצון לבחון את פרטי הפרטים, ובנוסף הקלות של הפצת המידע ברשת הופכת זאת לקל ואף לגיטימי (שהרי כל אחד רוצה לומר שגם הוא מתנגד להתנהגות של אפליה, גזענות, הסתה וכו'). תופעת הביוש ברשת מאפשרת לכל אדם באשר הוא להיות שופט וגם מוציא לפועל את גזר הדין.

הביוש כהתנהגות רגולטורית שמטרתה להביא למודעות התנהגויות בעייתיות ולבקש לדחות אותן מהחברה, מהווה כלי מסוכן ביותר, שכן בדרך להוקיע את ההתנהגות הבעייתית שנצפתה, יש אדם אשר גזר דינו הוחלט (בין אם יש מי שיאמר שבצדק) והוא מהווה כעת הסמל "למען יראו ויראו". בנוסף, בדרך הייסורים שיעבור אותו אדם יצפו המונים אשר יחשפו להתנהגות בעייתית (ילדים אשר רואים זאת ונחשפים לרפש שיוצא בדרך מהאדם שסומן אך גם ובעיקר מגוזרי דינו), וכמובן יש רבים אשר בעצם צפייתם בנעשה דרך הרשת יהפכו חלק מהתופעה הבריונית הזו.

במסגרת הביוש החוק חזר לרחוב, המשפט הינו משפט ראווה, והקהל צמא לדם. כל זאת בעידן המודרני המתהדר בטכנולוגיה החדישה ונפלאות הרשת. יש יאמרו, אין חדש תחת השמש.

התייחסות לביוש כהתנהגות לגיטימית ברשת יוצרת ערפול באשר לדרכי ההתנהגות הראויות, במיוחד כאשר מדובר בילדים. אלו רואים את מסע ההכפשות והופכים אותו לשפתם. ילדים רואים את התוצאה ולא את ההנמקה מאחורי הביוש. מה גם שבעולמם גם הילד השמן, הילדה הנמוכה או זה עם המשקפיים, מהווים דמויות לגיטימיות להוקעה ודחייה. מחקר אשר נערך לאחרונה בחודשים פברואר-מרץ (2015) על ידי ד"ר מירן בוניאל-נסים ופרופ' עמוס רולידר, מהמחלקה למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית כנרת, באמצעות מכון שריד, על 1300 תלמידי כיתות ג'-ח', מצא כי 29% מהילדים נדחים על ידי שכבת גילים בקבוצה ווירטואלית. נגד 10% מהילדים הוקמה קבוצת שנאה ועל 22% מהילדים נכתבו הודעת פוגעניות ברשת.

אם כן, מה ניתן לעשות כמבוגר הנחשף להודעה או סרטון ברשת שמטרתו להביא למודעות התנהגות בעיתית של אדם או גוף כלשהו?

1. היה מודע לכך שמאחורי הדף יש אדם ולכן התבטא בצורה ראויה.

2. חשוב מה אתה מעוניין להשיג בתגובתך? ליצר אהדה כלפי הנפגע, לספק עזרה, להעמיד דברים בפרופורציה, לגונן על מי מבין הצדדים? בהתאם למטרתך פעל בצורה שקולה וממוקדת ללא הלהטה.

3. הבט בתגובות הנוספות שנכתבו ותהה מה תרומת תגובתך, והאם היא תורמת יותר לשחרור הרגשות שהתעוררו בך או להצגת אמפתיה כלפי האחר. נסה לחשוב כיצד הדברים היו נשמעים אילו כל המגיבים היו עומדים בחדר וצועקים את תגובותיהם על מי מבין הצדדים. אל תהיה עוד קול המלהיט וצורח. היה מי שמוצא את האפיקים המתאימים להשמיע קול.

4. הווה דוגמה לילדיך או לילדים אחרים אשר נחשפים לכך ברשת (ובכלל)!

5. לא להגיב ברשת לא אומר שלא אכפת לך. התייחס למעשה במסגרת שיח מתורבת עם עמיתיך, חבריך, ילדיך. ההתלהטות ברשת לא מייצרת תהליך חינוכי, השיחה על המתרחש ברשת – כן.

6. אולי אינך יכול לעצור את התופעה, אבל אתה יכול להחליט שהיא תיעצר אצלך – דווח במקרה שהדברים מאבדים פרופורציות וזולגים לשיח בריוני ופוגעני.

לסיכום, חשובה היא הבחנה בין ביוש הכולל הפצת לשון הרע ופגיעה בפרטיות לבין ביקורת בונה. אין כל רע בביקורת המתבססת על עובדות או אמיתות, בשיתוף לצורך העלאת מודעות, אך בין זה ובין הכפשה, הסתה או הלהטה הבדל משמעותי. לעיתים הראשון המעלה את הנושא אינו מתכוון כלל שהדברים יצאו מכלל שליטה למחוזות בעייתיים ולכן כמו שבכוחה של החברה להעלות דברים לסדר היום ולדרוש צדק, כך בכוחה לעצור דברים מהתלהטות מיותרת והרסנית.

 
;